מסותגיליון מס׳ 1האותיות הקטנות · חלק 1 מתוך 2
בשבח הערת השוליים
הערת שוליים היא קול שני מתחת לראשון: הכותבת מתווכחת עם עצמה בגופן קטן יותר. הגנה על החלק השקט ביותר של הדף.
להערת השוליים יש מוניטין רע, ורובו מוצדק. שם אנשי אקדמיה מסתירים את הטיעונים שהם חוששים להעלות בגלוי, שם עורכי דין קוברים את הסעיף שעוד יתברר כחשוב, ושם סוג מסוים של סופרים הולך להפגין תחכום על חשבון הקוראים.11לא אנקוב בשמות. אתם יודעים איזה מין ספר. להערות יש הערות. כשאנשים אומרים שהם שונאים הערות שוליים, בדרך כלל הם מתכוונים שהם שונאים את הצורך להשפיל מבט אל תחתית הדף ולגלות שכל אותה שיחה אמיתית התנהלה שם כל הזמן.
אני רוצה להגן בכל זאת על הערת השוליים, כי אני חושבת שהמוניטין הרע שלה נובע משימוש רע, ושימוש טוב הוא אחת מהנאות הקריאה הקטנות.
שני קולות
הערת שוליים טובה היא קול שני. הטקסט הראשי מדבר בקצב של הטיעון; ההערה פוסעת לצדו ואומרת דבר שאין לטיעון זמן לומר. מקור. ספק. בדיחה שהייתה שוברת את הפסקה אילו סופרה בתוכה. הקורא יכול להקשיב או לא. זאת כל הנקודה: הערת שוליים היא החלק היחיד בדף שמבקש רשות.
לכן אני מציבה את ההערות שלי לצד הטקסט ולא מתחתיו. במסך רחב הן יושבות בשוליים, לצד השורה שאליה הן שייכות, כך שהקול השני נשמע באותו רגע כמו הראשון.22הערות שוליים הן עניין עתיק. סופרים מימי הביניים וקוראיהם מילאו את שולי כתבי היד בתיקונים, בהערות ולעיתים גם בתלונות על הקור. בטלפון, שאין בו שוליים, הן חוזרות לסוף, כמו ההערות במהדורת כיס. כך או כך, הטקסט הראשי לעולם אינו עוצר כדי להמתין להן.
כלל להערות
אני מקפידה על כלל אחד, שאותו אני מפרה רק בכוונה: הערה יכולה להוסיף, אך לא להציל. אם משפט זקוק להערת השוליים שלו כדי להיות מובן, המשפט שגוי וההערה היא תחבושת. המבחן הוא לקרוא את המסה בלי אף אחת מההערות. אם היא עדיין עומדת על תילה, ההערות הן מתנה. אם היא קורסת, הן היו פיגומים, ופיגומים צריך לפרק לפני שמישהו נכנס לגור.
כשקוראים כך, הערת שוליים היא מעשה של אמון. היא אומרת לקוראת: הנה משהו שמצאתי מעניין, ואני מאמינה שתחליטי בעצמך אם גם את מוצאת אותו מעניין.