החופשה הארוכה של סימן הפסקה

1הביטו בתחילתה של כל פסקה בספר מודפס ותראו חלל קטן וריק: הזחה. הוא נראה כמו לא־כלום, וזה פחות או יותר מה שהוא. זה המקום שבו היה פעם סימן.

2הסימן הוא סימן הפסקה, ¶, האות ההפוכה והמוכפלת שמעבדי תמלילים עדיין מציגים כשמבקשים מהם לחשוף תווים נסתרים. במשך תקופה ארוכה בתולדות הכתיבה הוא כלל לא היה נסתר. הוא ניצב בראשיתה של מחשבה חדשה, צויר לעיתים קרובות באדום, והודיע לקוראים שטיעון אחד הסתיים ואחר החל.

אות שהפכה לסימן

3סימן הפסקה החל את דרכו כאות. סופרים שכתבו בלטינית סימנו חלק חדש, capitulum, באות C, ובמרוצת מאות השנים נוספה ל־C משיכה אנכית, ואז שנייה, והקערה שלה התמלאה, עד שכבר לא נראתה כלל כמו אות אלא כמו דגלון שחור קטן.¹1לשם יש סיפור ארוך משלו, שעובר דרך הצרפתית והאנגלית, דרך המילה היוונית paragraphos, סימן בשוליים. עד שהגיע לאנגלית הוא כבר הפך, בין השאר, ל-“pylcrafte”. אז כללי האיות היו גמישים יותר. לעיתים קרובות הוסיפו אותו לאחר שהטקסט נכתב, בידיו של אדם אחר ובדיו אחר: המאדים, שתפקידו היה להוסיף את האדום.

4חלוקת העבודה הזאת היא המקום שבו התחילו הצרות. הסופר היה משאיר בתחילתו של כל חלק מקום שהמאדים ימלא. כשהדפוס הגיע, המדפיסים שמרו על המנהג: הם סידרו את הטקסט השחור והותירו מקום ליד שתוסיף את הסימנים האדומים אחר כך. אלא שהידיים, יותר ויותר, לא באו.²2ההיגיון הכלכלי היה פשוט. את הטקסט השחור היה אפשר להדפיס מאות פעמים בשעה; את הסימנים האדומים היה צריך לצייר אחד־אחד. אחד היה זול והשני לא, והזול ניצח. ספרים יצאו לאור כשהרווחים ריקים. הקוראים התרגלו לרווחים. בסופו של דבר הרווח עצמו היה לסימן.

ההזחה כרוח רפאים

5אני מוצאת שזה אחד הסיפורים הנוגעים ללב ביותר בתולדות הדף. כל פסקה מוזחת שקראת אי־פעם נושאת בראשה היעדר קטן, קווי המתאר של סימן אדום שאיש לא צבע. כבר חמש מאות שנה אנחנו קוראים את רוח הרפאים של סימן הפסקה וקוראים לה שטח לבן.

6הדפים האלה מחזירים מעט מן האדום. לכל פסקה במסה יש מספר בשוליים, בדיו השני, והמילים הראשונות בכל מסה מודפסות באדום, כפי שהמאדים היה מסמן את המקום שבו טקסט מתחיל. אין כאן נוסטלגיה. מספר מועיל: הוא מאפשר לקוראת להצביע על המקום המדויק שבו היא חולקת עליי. אני חושדת שלשם כך נועדו תמיד הסימנים האדומים.

הערות

1. לשם יש סיפור ארוך משלו, שעובר דרך הצרפתית והאנגלית, דרך המילה היוונית paragraphos, סימן בשוליים. עד שהגיע לאנגלית הוא כבר הפך, בין השאר, ל-“pylcrafte”. אז כללי האיות היו גמישים יותר. ↩

2. ההיגיון הכלכלי היה פשוט. את הטקסט השחור היה אפשר להדפיס מאות פעמים בשעה; את הסימנים האדומים היה צריך לצייר אחד־אחד. אחד היה זול והשני לא, והזול ניצח. ↩